בימים אלה אנו נמצאים במצב חדש הגורם לפחד, לחץ וחרדה. הפחד הינו נורמלי, ילדינו, המפרשים את העולם,

לא אחת מתוך התנהגות ורגשות שלנו, סובלים אף יותר מלחץ וחרדה.

חשוב לדעת כי:

·        גורמי הגנה ועמידות כוללים מבוגר משמעותי זמין.

·        ככל שהילדים יתפסו את המבוגרים שבקרבם כדמויות שניתן לסמוך עליהם הם יצליחו להרגיש מוגנים.

·        תגובות הציבור לאירועים ביטחוניים יהיו קשות ככל שיהיו, הן תגובות נורמליות למצב בלתי נורמלי.

·        מחקרים בארץ ובעולם מצביעים על כך כי חלק ניכר מהילדים ומבני הנוער הנחשפים לאירועים טראומטיים מגיבים מיידית

בצורה סימפטומטית - סימפטומים אלה נעלמים אצל מרביתם לאחר תקופה קצרה יחסית. אצל חלק קטן ימשיכו להופיע

ואף יחריפו הסימפטומים ויביאו לירידה משמעותית בתפקוד.

 

מהן תחושות ורגשות נורמליות למצב?

·        פחדים וחרדות: לפתע החיים נראים הרבה פחות ניתנים
לניבוי, מאיימים - "מה יקרה לי? מה יקרה לאנשים היקרים לי?"

·        תחושת חוסר אונים: מה אפשר לעשות בכזה מצב? בושה בעקבות תחושת חוסר האונים.

·        תסכול וכעס על מה שקורה: לפעמים בא לידי ביטוי בהאטה בפעילות, חוסר אנרגיה, קהות רגשית.

תחושות פיזיולוגיות נורמליות:

עייפות, קושי להירדם, קשיי ריכוז, קשיי נשימה, בכי, חנק, כובד בחזה, שלשולים, מתח שרירים, סחרחורת...

תגובות התנהגותיות/חברתיות:

ילדים ובני נוער הנחשפים למצבי לחץ מגיבים לפעמים באופנים מנוגדים: מצד אחד העצמה של דפוסי התנהגות כמו פעילות יתר,

דיבור ללא הפסקה, צורך רב במגע פיזי. ומצד שני צמצום דפוסי התנהגות כמו התנהגות אפאטית, שתיקות, נסיגה מתחביבים, ניתוק מהחברים ומהסביבה.
כמו כן עשויות להופיע התנהגותיות של נסיגה, במיוחד בקרב ילדים צעירים, כמו הצמדות להורים, הרטבה, מציצת אצבע והרגלי דיבור ילדותיים.

ילדים ומתבגרים (כמו גם מבוגרים) מחפשים שליטה על החיים שלהם. מתח מאופיין בהרגשה שהשליטה על החיים שלהם חסרה.

הרבה פעמים ילדים לא מודעים לעובדה שהם במתח (משעמם לי, כואב לי... או ביטויים התנהגותיים כמו אי שקט והתפרצויות) ולכן חשוב ללמד אותם טכניקות לאיזון.

 

מה אנחנו ההורים יכולים לעשות?

1.      לדובב - תפקיד המבוגרים הוא לגלות רגישות וקשב לצרכי ילדיהם. להבין להכיל ולתמוך. חשוב שלילד תהיה הזדמנות לדבר על מה שהוא חווה ומרגיש. להביע את הפחד ומורת רוחו מהמצב. חשוב לתת לילד להביע בדרכים שונות בשיחה, ציור משחק ועוד. כאשר הילד מגיב לאירועים אליהם נחשף ניתן ליזום שאלות פתוחות כמו מה אתה מרגיש בקשר לאזעקה/לטילים... (ולא- האם אתה מפחד מהאזעקה?). חשוב לסייע לילד להתבונן בנקודות של כוח בעצמו המסייעים לו להתמודד עם המצב. אין לכפות את הילדים להתייחס לנושא.

 

2.      לתת דוגמה אישית ולשתף - מבוגרים שחשים חרדה מנסים להסתיר תחושות קשות אלה על מנת "להגן" על הילדים. אין להכחיש או לשקר לילדים כאשר הם מתייחסים לתגובות של המבוגרים. מומלץ לשתף ברגשות, בהתאם לגיל הילד, וללא הצפה במלוא עוצמת הרגשות של ההורים. המסר צריך להיות "המצב אכן מדאיג... אך יחד נוכל להתגבר על הקשיים". רצוי לשתף בהתנסויות מהעבר בהם הצלחנו להתמודד. השיתוף הרגשי מקרב ונותן לילד לגיטימציה לדבר על רגשותיו.

 

3.      להקשיב - להקשיב לילדינו הקשבה מלאה. להביט בהם כשהם מדברים, לקלוט מתוך דבריהם איך הם מרגישים תוך מתן לגיטימציה לבטא את תחושות הפחד ללא הבעת זלזול.

 

4.      להסביר - ילדים ובני נוער זקוקים למידע על המתרחש סביבם כדי לחזק את תחושת השליטה העצמית. לפיכך, חשוב לתת מידע אמין ומדויק בהתאם לשלב ההתפתחותי של הילד.
ילדים בגיל הרך (3-6) זקוקים למידע מינימלי, פשוט וקונקרטי עם מסרים מרגיעים. הרעש אותו אנו שומעים זה אזעקה "כדי שנשמור על עצמנו יש להיכנס למרחב המוגן"...
ילדים בגילאי ביה"ס יסודי (6-11) זקוקים למידע מפורט יותר עם יותר דוגמאות. יש לתת מידע על דרכי התמודדות ("מה אתה יכול לעשות כשאתה פוחד?") ואמירות מעודדות ומרגיעות ("זהו מצב זמני שעשוי להשתנות" עברנו תקופות קשות והתגברנו על הקשיים").
בני נוער (12-18) זקוקים למידע רחב המשלב אספקטים היסטוריים, פוליטיים ואתים. המבוגרים מוזמנים ליצור דיאלוג על המצב. אך להימנע מהצהרות דרמטיות: "מדינת ישראל בסכנת הכחדה".

 

5.      לשמור על שגרה – מבוגרים וילדים זקוקים לשגרת חיי היום-יום כדי להתמודד עם לחצים. השגרה מעניקה תחושה של ביטחון וקביעות. חשוב להיצמד לשגרה יומית של קימה, ארוחות, שעת שינה, יציאה לחוגים. במידה ואי אפשר לקיים את השיגרה, יש ליצור שיגרה חלופית.
גם במצב לחץ כתוצאה ממצב בטחוני יש להקפיד על הגבולות והחוקים שבמשפחה.

 

6.      לעודד יוזמה ועצמאות - מצב של אי וודאות ואיום מתמשך מגביר את תחושת הבלבול וחוסר האונים, מצב זה מקשה על הילד בפתרון בעיות ובקבלת החלטות ופוגם בתחושת השליטה והעצמאות. על המבוגרים לסייע לילדים לפרק בעיות למשימות קצרות טווח, לבדוק סדרי עדיפויות והאפשרויות, לקבל החלטות תוך בדיקת התוצאות וההשלכות של ההחלטות. הצלחה מגבירה את תחושת השליטה והביטחון העצמי.  כחלק מעידוד העצמאות ניתן לערוך חלוקת תפקידים מחודשת הקשורה בשיגרת החרום. בדרך למרחב המוגן מה התפקיד של כל אחד.

 

7.      לעודד ביטוי רגשי – ביטוי רגשי במצבי לחץ הוא אחד ממשאבי ההתמודדות החשובים העומדים לרשות מבוגרים וילדים. הוא עוזר בפירוק לחצים ומאפשר לסביבה לתמוך בילד. ניתן לעודד ביטוי רגשי בעזרת שאלות כמו "ממה אתם מודאגים?", "מה עוזר לכם להרגיש יותר טוב?"  לאפשר לילד לראות את החיובי שבמצב כמו השהייה המשותפת בבית. לעודד אותו לראות את משאבי ההתמודדות שלו.  ניתן גם לעודד את הילד לבטא את הרגשות באמצעים לא מילוליים, כמו ציור.

 

8.      להפעיל - מצב מתמשך של לחץ גורם לתחושה של חוסר אונים וחוסר שליטה. פעילות אקטיבית מחזירה לילד את התחושה של שליטה ומשחררת לחצים.
ניתן להפעיל את הילד בפעילויות פונקציונאליות כמו עזרה בבית, שמירה על אחים צעירים. פעילויות אלה מביאות לתחושה של שליטה, מסיחות את הדעת ומעלות את תחושת הערך. וניתן לכוון לפעילויות משותפות שגורמות להנאה ומשחררות ממתח כמו לשחק במשחקים, לספר סיפורים, לעשות עבודות יצירה, לצייר, לעבוד עם בצק וחומרים נוספים בהתאם לגיל הילד. מומלץ גם לשיר לעסוק בספורט ולרקוד.  כמו כן מומלץ לעודד את הילדים לעסוק בפעילויות מהנות ומרגיעות כמו האזנה למוסיקה, צפייה בסרטים, בילויי חברתי מחוץ לבית תוך שמירה על כללי בטיחות, לעודד שימוש בהומור, צפייה בסרטים קומיים, סיפור בדיחות. הומור נחשב לאחד המרכיבים החשובים בהגברת החוסן האישי.  חשוב לעשות יחד את הדברים שאוהבים, זה משחרר, מרגיע, ונותן הרגשה טובה.

 

9.      לאפשר תמיכה וסולידריות משפחתית וחברתית - מחקרים בארץ ובעולם מצביעים כי תמיכה משפחתית וסולידריות חברתית הם ממשאבי החוסן החשובים עבור ילדים ומבוגרים.
מגע פיזי מכיל (חבוק, טפיחה על השכם), הצטרפות למשחק, עשיית פרוייקטים משותפים בבית כמו סידור תמונות משפחתיות, אפייה, הכנת ארוחת ערב... תורמים להתמודדות עם המצב.

 

10.   להגביל את החשיפה לאירועים מלחיצים - מומלץ להגביל את החשיפה לדיווחים של אמצעי התקשורת על האירועים הקשים והמאיימים. (במיוחד של ילדים צעירים).
חשיפה מוגזמת עלולה להחריף את תגובות הלחץ ולהקשות על החזרה לשיגרה.
כמו כן יש להימנע מלכפות על הילד לעסוק בפעילויות אותן הוא חווה כמלחיצות.