דפוס המאבק הלאומי היווני:

המצב הפוליטי/מדיני לפני ההתעוררות הלאומית:

יוון נשלטה עי ידי האימפריה העות'מאנית. בין היוונים לאימפריה העות'מאנית היה שוני רב, היוונים היו נוצרים ואילו השלטון העות'מאני היה מוסלמי. היוונים בלטו בהשכלה ובכלכלה, טורקיה אפשרה ליוונים לפתוח קשרי מסחר. כתוצאה מכך, הסוחרים היוונים נהנו מפריחה כלכלית, תקופת השפע עוררה את הרגש הלאומי בקרב היוונים מצד אחד, אך מצד שני היוונים היו מפוצלים מבחינה חברתית.

:

הגורמים להתעוררות הלאומיות ביוון

1. במאה ה-19 נשלטה יוון על ידי האימפריה העותומאנית. הטורקים נקטו במשטר של דיכוילאומים שהיו מיעוטים, עקב הדיכוי והמשטר הקשה של העותומאניים גברה ההתנגדות של האוכלוסייה היוונית לשלטון העותומאני.

2. מצב האיכרים הדרדר מאוד, הם הפכו למשועבדים לקרקע והעוני גבר.

3. היוונים המשכילים שחיו בארצות אירופה הושפעו מהתורות החדשות  {ההשכלה והרומנטיקה } והביאו לדרישה לקבל עצמאות, גם הסוחרים היוונים שבאו במגע עם ארצות מערב אירופה הושפעו מרעיונות הלאומיות וביקשו לקבל עצמאות.

4. במהלך המאה ה-18 התעוררה בקרב היוונים תנועה תרבותית ספרותית חדשה שנושאי הדגל שלה היו סופרים ומשוררים שהאמינו בתחייתה של תרבות יוון העתיקה.

5. עמי אירופה החלו להתעניין בתרבות יוון העתיקה, התעניינות הובילה לתמיכה אירופאית מסיבית לשחרור יוון מידי הטורקים.

6. הלאומיות בקרב היוונים התחזקה בשל התערבותם של הרוסים באימפריה העותומאנית ובמיוחד בשטחה של יוון , ההתעוררות הרוסית לצד הרעיונות החדשים באירופה הובילו להתפתחות הלאומיות ביוון.

מה הייתה מטרת המאבק?

*סילוק השלטון הזר-האימפריה העות'מאנית מיוון.

*הקמת מדינת לאום יוונית בשטחי יוון שבה יוגשמו ערכי המהפכה הצרפתית (שוויון, צדק, אחווה, חירות) ותתחדש תרבות יוון העתיקה.

מתי התרחש המאבק?

המאבק הלאומי של היוונים החל בתחילת המאה ה-19.

מי היו המנהיגים והכוחות הפעילים שהניעו את המאבק?

1. ראשיתו של המאבק בהקמתן של אגודות יווניות, ששמו דגש על חיזוק התרבות היוונית ושפתה וקראו לשחרור יוון מעול השלטון הזר. הגדולה שבאגודות  הייתה באודסה שברוסיה בהנהגת  אלכסנדר אפסלנטי. במקביל, בהשפעתם ובתמיכתם , גברה גם ביוון עצמה הרוח הלאומית והחלו שם לטפח בבתי הספר את השפה ואת תרבות יוון העתיקה

2. הסוחרים היוונים שהסתובבו בעולם והושפעו מרעיונות הלאומיות  {ההשכלה והרומנטיקה}

3. הכמרים בדרג הנמוך היוו עבור היוונים מנהיגות רוחנית.

3. מעצמות אירופה, רוסיה וצרפת עזרו ליוונים לקבל עצמאות.

מה היו השלבים העיקריים במאבק?

1. בשנת 1821 הכריז ראש האגודה באודסה הנסיך  אלכסנדר אפסלנטי - על מרד לאומי יווני כנגד

השלטון העות'מני,  ופלש לנסיכות מולדובה בניסיון לעורר מרד נוצרי נגד הטורקים אך הניסיון נכשל.

2. במקביל באותה עת פרץ מרד גם ביוון עצמה (במקדוניה, כריתים וקפריסין ). היוונים הקימו לעצמם צבא שהורכב כנאמר מאיכרים ופועלים.המורדים הצליחו להשתלט על שטחים נרחבים. זהו מאבק מלמטה.

3. התורכים שהתאוששו מההפתעה, התארגנו, ובכוחות גדולים של  הצבא העות'מאני ובעזרת סיוע ממצרים  הביסו את המורדים תוך נקיטת פעולות ענישה קשות;  בין היתר הם הוציאו  להורג את ראשי הכנסייה וטבחו באוכלוסיה. עד 1827 איבדו היוונים את רוב אזורי השליטה שלהם.

4. ב-1827, הצי המאוחד של בריטניה, צרפת, ורוסיה תקף את הצי הטורקי ואף השמיד אותו, ובזה הסתיים למעשה שלטון טורקיה העותומאנית ביוון. שזהו מאבק מלמעלה.

5. ועידת השלום שנערכה בלונדון בשנת 1829 קבעה את הקמתה של מדינת יוון העצמאית.

תוצאות המאבק

1. בשנת 1832 הוכרזה והוכרה רשמית יוון כמדינה עצמאית טורקיה איבדה בהדרגתיות את שליטתה על שאר חלקי יוון.

2. עצמאות יוון הוכרה בשטח מצומצם ולא בכל השטחים שהלאומנים היוונים ראו בהם חלק מיוון, עד מלחמת העולם הראשונה הצליחה יוון בהדרגה להרחיב את גבולותיה, לרבות האיים שסביבה כמו האי כרתים שנמסר לה ב-.1913

3. עם ההכרה בעצמאות יוון הוקם בה משטר מלוכני, על היוונים הומלך מלך ממוצא גרמני, אך המשטר לא מילא אחר ציפיות המשכילים היוונים  ועל רקע זה התרחשה מרידה נוספת שהובילה להדחת המלך, והמלכת מלך חדש ממוצא דני וליוון הוענקה חוקה שבה סמכויות המלך מוגבלות על ידי כוח החקיקה של הפרלמנט.

שלבי המאבק היווני:

שלב א'-היערכות- בתחילת המאה ה19 קמו אגודות יווניות ששמו דגש על חיזוק התרבות והשפה היוונית. הם קראו לשחרור יוון מהשלטון הזר כדי להקים בה מדינת לאום לעם היווני. מנהיגי התנועה הלאומית היוונית המתחדשת הושפעו מהחיבורים של הוגי הדעות מתנועת ההשכלה וגם מאירועי המהפכה הצרפתית. הם אימצו את סיסמאות המהפכה הצרפתית:חירות, שוויון, צדק ואחווה.

שלב ב'- הרחבה- מנהיגי התנועה הלאומיות היוונית הקימו בתי ספר שבהם ניסו להחיות את תרבות יוון העתיקה, ספרות יוונית ושפה יוונית תקנית.

סוחרים יוונים עשירים שהיגרו מיוון תרמו כספים להרחבת פעילותה של התנועה היוונית הלאומית. פעילויות התנועה הלאומית היוונית עוררו תחושה של שייכות, גאווה, ורגש לאומי בקרב האוכלוסייה היוונית. כתוצאה מכך, הצטרפה אוכלוסיה רבה, צעירה ומשכילה שהייתה מוכנה להלחם על חירותה

שלב ג'-המאבק (עממי)- בשנת 1821הכריז ראש האגודה באודסה הנסיך אלכסנדר אפסלנטי על מרד לאומי נגד השלטון הטורקי. הוא הוביל כוח צבאי לכיוון שטח האימפריה העות'מאנית. במקביל לכך, פרצו מרידות ביוון עצמה במקומות כמו:קפריסין, מקדוניה וכריתים. הצבא היווני שהורכב מאיכרים ופועלים הצליח להשתלט על שטחים נרחבים.

הטורקים התאוששו מההפתעה ובארגון כוחות צבא גדולים (בסיוע ממצריים) הצליחו להביס את המורדים תוך כדי נקיטת פעילויות ענישה קשות כמו: טבח באוכלוסיה והוצאה להורג של ראשי הכנסייה. כתוצאה מכך, איבדו המורדים את רוב השטח שכבשו.

שלב ד'-העצמאות- רוסיה, בריטניה וצרפת שלחו לעזרת היוונים צי ימי שהשמיד את הצי הטורקי. כתוצאה מכך, האימפריה העות'מאנית נאלצה לוותר על השלטון ביוון.

בתמיכת המעצמות הוקמה ממלכת יוון העצמאית. מאוחר יותק, נקבעה חוקה ביוון המבוססת על עקרונות דמוקרטיים. בהמשך, חיזקה המדינה היוונית את הרגש הלאומי בקרב העם היווני ע"י: בניית אתרים, תוכניות לימודים וחיזוק התרבות והשפה היוונית.

הגורמים המסייעים במאבק היווני:

1.סיוע של מעצמות- בריטניה , צרפת ורוסיה סייעו ליוונים במאבקם כדי  להחליש את האימפריה העות'מאנית . המעצמות שלחו צי ימי שנלחם בצי התורכי והביס אותו. בעקבות קרב זה נפסק שלטון תורכיה ביוון.

2.משכילים באירופה: לעזרת היוונים התגייסו משכילים מאירופה. משוררים וסופרים העריצו את התרבות היוונית העתיקה וראו בה בסיס לתרבות של העמים האירופאים. הם גייסו כסף למאבק היווני, אספו ביגוד ללוחמים ואף הגיעו בעצמם ליוון. למשל, משורר אנגלי לורד ביירון הגיע ליוון על מנת להשתתף במאבק נגד הטורקים, אך מת שם מקדחת.

3.סוחרים יוונים: באותה תקופה באירופה חיו סוחרים יוונים שהיגרו. הם שלחו ליוון כסף ובעזרתו הוקמו ביוון בתי ספר שבהם לימדו את הדור הצעיר תרבות, ספרות ושפה יוונית. זה חיזק את הרגש הלאומי של העם והכין אותו למאבק.

הגורמים המעכבים במאבק היווני:

1.כוח הצבא הטורקי: הצבא הטורקי היה חזק, גדול, מיומן ומצויד בנשק רב ומשוכלל. הצבא של היוונים היה מורכב מאיכרים, דייגים ואנשים שלא ידעו להלחם ולא היה להם נשק. בנוסף, הטורקים דיכאו באכזריות את המורדים וזה עיכב את המאבק.

2.סיוע של מצריים: לעזרתה של טורקיה, בא שליט מצריים. הוא שלח את בנו עם צי וצבא לא קטן על מנת לדכא את המרד ביוון. כמובן, שתמורת העזרה הטורקים הבטיחו למצריים חלקים משטחי האימפריה.

3.מאבקים פנימיים: בתוך צבא המורדים היוונים היו מאבקים פנימיים-בין מתונים לקיצוניים, בין עירוניים לכפריים, בין הררים לבין הדייגים, בין כמרים פשוטים לבין כמרים בכירים. כל זה החליש את המרד היווני ועיכב את המאבק.

נקודות השוני בין התנועה הלאומית היוונית לבין תנועות לאומיות באירופה:

*האויב המרכזי-יוון נאבקה באימפריה אחת (העותמ'מאנית), לעומת זאת, עמים אחרים כמו איטליה ופולין מאבקו במספר גורמים ששלטו בשטחי המולדת שלהם.

*הסיוע של המעצמות: יוון נהנתה מסיוע משמעותי ממספר מעצמות ומעמי אירופה, לעומת זאת, מדינות אחרות כמו פולין נאלצו להלחם בשלטון הזר עם סיוע חלקי ביותר ממדינות באירופה.

*יחס הכנסייה: בדרך כלל היוונים זכו לתמיכה רחבה ומשמעותית מצד האפיפיור והכנסייה. לעומת זאת במדינות אחרות כמו איטליה, האפיפיור התנגד למאבק הלאומי האיטלקי

המאפיינים המשותפים לתנועות הלאומיות:

מטרה ומאבק:כל התנועות הלאומיות רצו להשתחרר משלטון זר, לבטל שלטון קודם (מלך, אצולה, כנסייה), להשיג עצמאות, לאחד את העם, להקים שלטון דמוקרטי, לחוקק חוקים המבוססים על חופש ושוויון זכויות,לקבוע דגל והמנון של העם.

המנהיגים: לכל התנועות הלאומיות היו מנהיגים משכילים, חילוניים, ממעמד הביניים ולא שייכים לאצולה (למעט מקרים בודדים). הם היו כריזמטיים וידעו למשוך אחריהם המוני העם. כל אחד מהם הפך למנהיג בזכות כישוריהם המנהיגותיים ולא בעקבות הסדרים חברתיים ופוליטיים.

שלבים: כל התנועות הלאומיות התגבשו לפי שלבים. כל אחת מהן התחילה מקבוצה קטנה של משכילים שגיבשו רעיונות של חירות, עצמאות ושחרור מדיני. בשלב הבא הקבוצה גדלה והפכה לאגודה. האגודה הניחה תשתית לפעילות של התנועה הלאומית והפיצה את הרעיונות. בשלב האחרון, העם כולו התגייס למאבק צבאי למען עצמאות ושחרור.

חינוך לאומי: כל התנועות הלאומיות דאגו לטפח חינוך לאומי בקרב העם. המנהיגים של התנועות הלאומיות הבינו שבלי לחזק את הרגשות הלאומיים של העם, בלי להעצים את האהבה למולדת ולמורשת של העם, בלי לחנך את העם להלחם למען המולדת, העם לא יקום ולא ירצה להקריב את עצמו למען המאבק הלאומי. ולכן, התנועות הלאומיות הקימו בתי ספר גם לילדים וגם למבוגרים על מנת ללמד את העם היסטוריה, ספרות, שפה של העם. בבתי ספר סיפרו על מעשי גבורה של העם וגרמו לו להיות גאה באבותיו. חינוך לאומי גרם לבני העם לרצות להיות דומים לגיבוריו. החינוך הלאומי נועד לבנות את הזהות והשייכות הלאומית באמצעות: החייאת מסורות ישנות והעשרתן, יצית סמלים, מיתוסים, חיזוק השפה, תרבות ובניית אתרי זיכרון.