א.מדיניות הנאצים

1. המדיניות כלפי היהודים עד לריכוזם בגטאות

ב-1 בספטמבר 1939 פלשו צבאות גרמניה הנאצית לפולין והחלה מלחמת העולם השנייה, פולין הכבושה חולקה ל-3 אזוריים עיקריים:

- חלקה המזרחי סופח לברה"מ לפי הסכם ריבנטרופ –מולוטוב {הסכם שנחתם בין גרמניה לרוסיה לפיו גרמניה תכבוש את פולין ותיתן לרוסיה את חלקה המזרחי של פולין}

- חלקה המערבי סופח לרייך הגרמני, שטח זה נועד להיות מיושב בגרמנים

בלבד, ולכן הייתה הכוונה הראשונית לגרש ממנו את כל הפולנים והיהודים.

- שטח הממשל הכללי של הגנרל "גוברנאמן" אזור מרכז פולין, שהיה נתון

לשליטת הממשל הגרמני, לא סופח לגרמניה, אך היה שטח כיבוש לכל דבר.בשטח זה היו כ-2 מיליון יהודים.

לאחר מספר שבועות של אי בהירות התארגן המינהל האזרחי הגרמני, ופורסמו תקנות וגזירות אנטי יהודיות.

ביטול זכויות האזרח – החלת חוקי הגזע (חוקי נירננברג) על היהודים בפולין.

ריכוז ובידוד- הגזירות נועדו ליצור הפרדה בין היהודים לאוכלוסייה המקומית הפולנית.

ולכן כל יהודי מגיל 10 נתחייב לסמן את הבגד העליון בסרט לבן עם מגן דוד כחול, או בטלאי צהוב.היהודים היו חייבים לסמן את חנויותיהם ובתי העסק. הכניסה לרחובות מסוימים והשימוש ברכבות נאסרו, וחופש התנועה שלהם הוגבל.

הרס הבסיס הכלכלי – הוצאו צווים המקפיאים את פיקדונותיהם של היהודים בבנקים. חל איסור על היהודי להחזיק מזומנים מעל 2000 זלוטי (המטבע הפולני). שזהו סכום קטן שלא אפשר כל פעילות כלכלית.

כמו כן התחיל תהליך האריזציה, שבו השתלטו הנאצים על מפעלים ובתי עסק יהודים והחרימו אותם. בתיהם של יהודים עמידים נלקחו על תכולתן כמו כן הוחרמו סחורות ודברי ערך מבתים וממחסנים. כתוצאה מהתקנות הכלכליות ומפעולות האריזציה מצאו עצמם רוב היהודים ללא מקורות פרנסה, למחסור ולרעב.

שימוש בכוח העבודה היהודי - הגרמנים החלו בחטיפת יהודים מהרחובות לעבודות מזדמנות, כמו פינוי הריסות ברחובות.{כתוצאה מההפגזות היה הרבה הרס ברחובות.} מאוחר יותר פורסמה ההוראה שכל הגברים בגיל העבודה חייבים לצאת לעבודת כפייה, על סמך הוראה זו החל שילוח של יהודים למחנות עבודה. והם הועסקו בסלילת כבישים, בבניין וכו' התנאים הקשים ששררו שם גרמו להתשת כוחות, למגפות ולמוות.

פגיעה חינוכית תרבותית – מערכת החינוך היהודית נסגרה, נאסרה התפילה בציבור.

יצירת עמימות בחיי היהודים – היהודים לא ידעו מה מותר ומה אסור, כך למשל היה כלל בלתי כתוב שיש להסיר כובע בפני גרמני במדים, אך היו גרמנים שהכו יהודים משום שהסירו את הכובע. והיו גרמנים שהכו יהודים מכיוון שלא הסירו את הכובע.נוצר מצב שיהודי שיצא מפתח ביתו לא ידע אם ישוב ומתי. תלישת זקנים והוראה לנשים לנקות בלבניהן את רחובות העיר,

נישול היהודים ממקומם וגירושם ליעד ארעי{זמני} ובלתי ידוע – יהודים ופולנים הועברו מן השטחים שסופחו לרייך לשטחי הגנרל גוברנאמן במקביל ניהלו הגרמנים גירושים בתוך שטחי הגנרל גוברנאמן. כך עקרו את היהודים,החרימו את רכושם והבסיס הכלכלי לקיומם נהרס,

2.איגרת הבזק

ראש משטרת הביטחון ריינהרד היידריך באיגרת ששלח לחיילי ה"איינזצגרופן" (עוצבות המבצע) שכונתה "איגרת הבזק של היידריך" ובה הוראות שהתייחסו ליהודים שבשטח פולין הכבושה.

תוכן האיגרת:

א.פינוי כל היהודים מאזור מערב פולין, שזהו האזור שאמור היה להסתפח לרייך השלישי ב.בשאר אזורי הכיבוש פירוק קהילות יהודיות שמונות פחות מ-500 יהודים וריכוזם בעיר הקרובה.

ג.העברת כל היהודים מהעיירות והכפרים וריכוזם בערים הגדולות, הקמת נקודות ריכוז ליהודים בסמוך לצמתי מסילות ברזל.

ד. בכל קהילה יש להקים מועצת זקנים יהודית "יודנראט" תפקידיה הכוללים: אחריות כוללת לביצוע כל ההוראות, עריכת מפקד מסווג של היהודים, אחריות על פינוי היהודים,, העברתם וריכוזם במקומות חדשים.

ה. ריכוז היהודים בגטאות ובידודם מהאוכלוסייה הלא יהודית.

ו. בביצוע כל ההוראות יש להקפיד שצורכי הצבא והאינטרסים הכלכליים הגרמניים בשטחים הכבושים לא ייפגעו.

ז. יש לתאם את ביצוע ההוראות עם המנהל האזרחי ורשויות הצבא, ובמקרים של חילוקי דעות יכריע ראש שירות הביטחון.

משמעות האיגרת: א. ריכוז היהודים מהווה את התשתית לפתרון הסופי,

ב. ערעור חיי היהודים ע"י נישולם ממקום מושבם הקבוע וגירושם

ליעד לא ידוע. ונישולם הכלכלי.

ג. היודנראט משמש ככלי ביצוע בידי הנאצים למילוי כל פקודותיהם.

ד. בידוד וניתוק היהודים מהאוכלוסייה המקומית, ומקהילות יהודיות

אחרות.

3.התוכנית לריכוז היהודים - אחד הרעיונות של הנאצים לפתור את בעיית יהודי פולין היה הקמת שמורות (רזרבאטים) , כלומר להעביר את היהודים למקום שמור מקום שיהווה פתרון טריטוריאלי. לכן עלו שתי תוכניות, הראשונה להקים מובלעת {אזור} יהודית באזור לובלין-ניסקו, השטח התאים מבחינה גיאוגרפית, שטח עצום ריק מאדם ומלא ביצות, כך הוחל בהעברת יהודים מווינה שבאוסטריה לכפר ניסקו שבאזור לובלין, בהמשך הועברו גם יהודים מצ'כיה, מן השטחים המערביים של פולין שסופחו לרייך הגרמני ומגרמניה עצמה. התוכנית נתקלה בבעיות מנהליות רבות וסבלה מהעדר תכנון ממשי. לכן נכשלה ובוטלה.

התוכנית השנייה הייתה באי מדגסקר שממזרח לדרום אפריקה שהיה אז בשליטה צרפתית, (היטלר כבש באותה תקופה את צרפת) הכוונה הייתה להעביר לשם יהודים מאירופה ולהחזיק אותם בתנאי הסגר, תחת שלטון נאצי, כדי שיוכחדו הדרגתית. אפשר לראות בהצעה זו צעד ראשון של שלטונות הרייך בכיוון לפתרון האמור להקיף את יהודי אירופה כולה. עד מהרה התברר שמדובר בתוכנית הכרוכה בתנועה ימית בתנאי מלחמה, והיא הוזנחה.

..

2.הגטאות

הקמת הגטאות סימלה את ראשיתו של הבידוד הפיסי של היהודים, הגטו הוקם מכמה רחובות שהוגדרו, וחל איסור על היהודים לצאת אל מחוץ לגטו. הגטו היה מעין מדינה קטנה ונפרדת שתושביה הופרדו לחלוטין מהחברה הסובבת.

אופן סגירת הגטאות היה שונה מגטו לגטו, היו גטאות כמו גטו לודז' (עיר מרכזית בפולין) שבו הונהג משטר בידוד והפרדה קיצוני ביותר, גטו לודז' היה מנותק, אין יוצא ואין בא.

גטו ורשה מעולם לא היה מבודד באופן מוחלט, כמה אלפי יהודים יצאו ממנו, מידי יום ביומו,בשיירות מבוקרות לעבודות כפייה, ורבים אחרים עסקו בהברחות מזון וסחורות.

בגטאות הקטנים הוקצו שעות יציאה קצובות כדי להצטייד במזון.

מטרות והסברים להקמת הגטאות:

א. בידוד והפרדה של היהודים מהאוכלוסייה הלא יהודית, כדי לנטרל את השפעתם המזיקה של היהודים לדעת הנאצים כי היהודים מפיצים מחלות מדבקות, פוגעים בכלכלה על ידי ספסרות וניהול שוק שחור, וכן מפיצים שמועות וידיעות שיזיקו לגרמנים.

ב. ריכוז היהודים יאפשר את ניצולם לעבודות כפייה.

ג. ריכוז היהודים ופיקוח עליהם, כדי לאפשר בשלב מאוחר יותר ביצוע יעיל ומהיר של פתרונות שונים בנוגע ליהודים.

ד. הכחדה עקיפה באמצעות יצירת תנאי רעב מחלות ומחסור.

לטענות אלה לא היה כל יסוד, ליהודים לא הייתה כל אפשרות להשפיע על הכלכלה בארץ הכיבוש, וכן עקב התנאים הקשים התפשטו מחלות מדבקות במהירות. וכן ליהודים לא היה כל מגע עם האוכלוסייה הפולנית ולכן לא יכלו להפיץ שמועות שיזיקו לגרמנים.

ברור איפה שהכוונה הממשית של הנאצים הייתה בידוד היהודים מסיבות אידיאולוגיות, יש חוקרים הטוענים שהגטאות שימשו אמצעי הכחדה בלתי ישיר של היהודים על ידי מניעת אמצעי קיום בסיסיים.

מיקום הגטאות הגטו הוקם ליד מסילות ברזל, בערים שבהן היו קהילות יהודיות גדולות ושם הקצו הנאצים שטח מסוים של העיר, האזור שנבחר היה של עוני ומצוקה, השטח היה מצומצם כדי לגרום לצפיפות רבה.

דרך ניהול הגטו ניהול הגטאות היה שונה ממדינה למדינה,

- בפולין הורכבה ההנהגה משני גופים: חרדית אורתודוכסית שאליה נשמעו הזרמים הדתיים, והנהגה חילונית שהורכבה מתנועות פוליטיות ומפלגות שהיו מיוצגות בפרלמנט הפולני, ותנועות נוער. המאבקים האידיאולוגים בין הזרמים פגעו קשות בהנהגה היהודית, עם פרוץ המלחמה לא נמצאה בה מנהיגות יהודית ראויה.

- בגרמניה נעשו ניסיונות לגבש מנהיגות אחידה,

האמצעים שבהם נקטו הגרמנים כדי לפקח על הגטו

חומות וגדרות הקיפו את הגטו.

משטרה גרמנית מסביב לגטו ושוטרים פולנים היו בשערים ובכניסות לגטו, ומשטרה יהודית בתחום הגטו ובפתחים שלו.

היודנראט. מועצת זקנים יהודית

הגסטפו בפעילות חשאית

פיקוח גם בגטאות פתוחים הכניסה והיציאה הייתה רק עם תעודות.

היודנראט - שני מסמכים מהווים את הבסיס החוקי להקמת היודנראט:

1. איגרת הבזק של היידריך בה נקבע, בין השאר, כי יש להקים הנהגה יהודית בגטאות, שתקבל הוראות מהגרמנים ותדאג ליישמן בקרב הקהילה היהודית בגטו, לש כך הוקמו היודנראט לניהול חיי הפנים בגטו, תחת פיקוח של הגסטאפו.

2. פקודת מושל "גנרל גוברנמן" ב-1939 אשר מהווה השלמה לאיגרת הבזק עם שינוי שבמועצה ישבו רק 12 איש בקהילות קטנות ובקהילות גדולות ישבו 24 איש.

מטרות הנאצים בהקמת היודנראט:

1. הגרמנים העדיפו לפעול מול נציגות יהודית מרכזית אחת שתמלא את הוראותיהם.

2. הקמת גוף שיקל על השלטונות הנאצים בהעברת הוראותיהם לציבור היהודי, ויקל 0עליהם בביצוע מדיניותם.

3. שימש את מטרות ההטעיה של הנאצים, כאילו מדובר בגוף אוטונומי יהודי.

4. הגרמנים ראו ביודנראט גוף שבאמצעותו יוכלו לשלוט בצורה יעילה על היהודים.

מי היו היודנראט? מרבית נבחרי היודנראט היו עסקני ציבור, מנהיגי מפלגות, מנהלי בתי ספר, רוב חברי היודנראט ניסו למלא את תפקידם נאמנה, אך נקלעו למצבים מאוד קשים ולהכרעות קשות במצבים נוראים.

יו"ר ההנהגה היה טיפוס שונה ממקום למקום,

מניעי ההצטרפות ליודנראט-

1. מתוקף האחריות על חיי בני הקהילה—שמירה על האינטרסים היהודיים.

2. כמה מראשי היודנראט מונו בכפייה תוך איומים על חייהם.

3. חלק קטן מהיודנראט קיבל את התפקיד משיקולים אישיים ואינטרסים, סברו שההצטרפות להנהגה תפטור אותם מעול הגזירות של הגרמנים.

תפקידי היודנראט בגטאות, לפני הפתרון הסופי.

1. אחראים בפני הרשויות של הנאצים על מעבר היהודים לגטו ועל ניהולו בחיי היום-יום.

2. מילוי כל ההוראות של הנאצים, כלומר גזרות שונות, שוטפות ומזדמנות.

3. ניהול הגטו והסדרת שירותים לתושביו:

דיור- מציאת דירות לאלפי יהודים נדחסו לתוך הגטו.

מזון- לספק מזון לגטו, היות וכל הזמן היה מחסור במזון, היודנראט העלימו עין מהברחות מזון וגידול ירקות בחצר. וכן קיים מטבח לעניים.

בריאות- הוקמו בתי חולים, מרפאות ובתי מרקחת, לעזרת החולים הרבים שחיו בתנאים מחפירים.

חינוך- לדאוג לפתיחת בתי ספר, לקיום הרצאות, תיאטרון..

דאגה לתעסוקה- הדאגה להעסיק את תושבי הגטו בתעשייה, כדי למצוא חן בעיני הגרמנים, כך זה ייצב את חיי הגטו וימנע אבטלה וכן כמקור פרנסה, היהודים עצמם רצו בעבודה, כדי להימנע מגרוש. הפכו את העבודה ל"דרך הצלה" הם סברו כי תרומה למאמץ המלחמתי הגרמני תביא להמשך קיומו של הגטו.

שמירה על הסדר- דאגו לחוק וסדר כדי להגן על תושבי הגטו מפני בריונים, ספסרים.

מסים- גביית מסים מתושבי הגטו.

תברואה (ניקיון)- מצב התברואה בגטו היה ירוד מאוד, לכן היודנראט היו צריכים לדאוג עד כמה שאפשר, למצב התברואה. כדי שהגטו לא יהווה מקור למחלות ולזיהום.

4. לתווך בין השלטונות הגרמניים לבין תושבי הגטו.

5. לספק לרשויות הגרמניות עדכון סטטיסטי שוטף של האוכלוסייה היהודית.

6. רישום היהודים המתאימים לעבודות כפייה. זאת כדי למנוע את חטיפתם של

היהודים מרחובות העיר, למרות שבעלי הקשרים ובעלי הכסף התחמקו מחובה זו

על ידי תשלום ליודנראט. לכן הרעבים והפליטים גויסו לעבודה.

הקשיים וההתלבטויות של היודנראטים במילוי תפקידם עד תחילת ביצוע הפתרון הסופי.

1. הצורך לתמרן בין חובתם שלל היודנראט למלא את ההוראות הקפדניות של הנאצים לבין הרצון לדאוג לתושבי הגטו מעבר למה שההנחיות הפורמאליות מתירות להם.

2. איך לחלק את הנטל בין תושבי הגטו כשצריך היה למלא הוראות שוטפות של הנאצים

למשל, החרמות רכוש וקביעת היוצאים לעבודה. {למי להחרים את הרכוש ואת מי לקחת לעבודה}.

3. דרך ניהול הגטו: קביעת מקומות הדיור, מציאת מקורות מזון וחלוקתו, כיצד לנהוג בהברחת מזון, אם תתגלה ההברחה צפויים לעונש מוות, אם לא יעלימו עין מההברחות ימותו אנשים מרעב. הקצאת מקומות עבודה בגטו, דאגה לבריאות.

4. דרך ההפעלה של מערכת הענישה.

5. כיצד להתייחס למוסדות ולגופים אחרים שפעלו בגטו, כמו ארגוני המחתרת.

6. ההתמודדות עם הביקורת והתרעומת של תושבי הגטו כלפי היודנראט, שראו בהם

לפעמים את האשמים למצב בו הם נמצאים, או כמשתפי פעולה עם הגרמנים.

הקשיים שעמדו בפני היודנראט בתקופת הפתרון הסופי:

1.האם להמשיך ולבצע את הוראות הנאצים למרות השינוי במדיניותם

{ שליחת היהודים למחנות השמדה).

2.האם לשתף את הציבור בגטו בתחושותיהם או בידיעותיהם בנוגע לשינוי שחל במדיניות הנאצים. (כלומר האם לספר שהנאצים שולחים יהודים להשמדה)

3.כיצד להתייחס לארגוני המחתרת ולפעולותיהם העלולות לסכן לדעתם בוודאות את כלל תושבי הגטו.

4. האם לנווט מדיניות שהיה בה אולי סיכוי להציל חלק מתושבי הגטו?

מדיניותם של היודנראט-

גם בתקופה שקדמה לשילוחים ועל אחת כמה וכמה במהלכם, נדרשו היודנראט להחליט על גבול הציות להוראות הגרמניות. מצד אחד ניצבה ההוראה הגרמנית ומצד אחר ניצב מצפונם של ראשי היודנראט.

היחס של היודנראט לממשל הנאצי:

1.. ניצול המאבק שהיה בשטחים הכבושים בין הרשויות הגרמניות השונות. כל רשות {משטרה,, צבא, מנהלה } ניסתה לעלות על האחרת במידת החומרה שבה נקטה כלפי היהודים. היודנראט ניצלו יריבות זו כדי להגיע להישגים.

2.מאבק נגד הגזירות השונות באמצעות שתדלנות, הפניית עצומות ושוחד. במקרים רבים שילמו היודנראט לגרמנים שוחד או נתנו להם "מתנות" כדי להפחית את הגזרות.

3.סירוב למלא פקודות של הגרמנים,

דפוסי התנהגותם של היודנראט

1. אי שיתוף פעולה - היו יודנראט שסירבו לשתף פעולה עם הגרמנים ופרשו מתפקידם זמן קצר לאחר המינוי.

2. שיתוף פעולה חלקי- היו יודנראט שהסכימו לשתף פעולה בתחומי מתן שירותים

לקהילה אך סירבו לארגן את המשלוחים להשמדה, ועזבו את תפקידם עם תחילת חיסול הגטאות:

לדוגמא: אדם צ'רניקוב שהיה ראש היודנראט בגטו ורשה, התאבד לאחר שקיבל הוראה לספק 6000 יהודים למשלוח להשמדה.

3. שיתוף פעולה על מנת להציל יהודים- נכונות לשתף פעולה עם דרישות הגרמנים כדי

להציל יהודים.

לדוגמא: יעקוב גנס ראש היודנראט בגטו ווילנה, שיתף פעולה במטרה להציל יהודים,

כאשר נדרש ב1941 לשלוח יהודים לעבודות כפייה,

היה ברור שיהודים אלה יומתו. למרות זאת מילא את ההוראה כי ידע שסירובו יוביל

להשמדת הגטו כולו, הוא בחר בזקנים וחולים כאלה שסיכויי הישרדותם נמוך. לכן רבים

ראו בו בוגד ולא הבינו כי כרת ברית עם ה"שטן" כדי להציל יהודים. לבסוף עם חיסול

גטו ווילנה הוצא גנס להורג עם כל תושבי הגטו.

4. שיתוף פעולה למען אינטרס אישי- חברי יודנראט ששיתפו פעולה על מנת להגן על עצמם

ומשפחותיהם, ולמען בצע כסף, גם הם כמו כל האחרים נשלחו לבסוף למחנות ההשמדה.

דרכי הפיקוח על הגטו: המשטרה היהודית

לצורך ביצוע ההוראות, הוקמה המשטרה היהודית {הקאפו} ביוזמת הגרמנים.

למשטרה היהודית נבחרו פליטים שהגיעו אל הגטו מאזורים אחרים, כאלה שלא היו מעורבים פוליטית ומפלגתית, בעלי כושר גופני, בריאים.

תפקידי המשטרה היהודית:

1. למלא את הוראות הגרמנים. ולבצע ישירות את דרישות הגרמנים.

2. פתרון בעיות פנימיות של הציבור היהודי, כמו החרמת רכוש, גביית מסים, שמירה על חומות הגטו,

3. שמירה על הסדר והשקט בגטו.

4. שמירה על הניקיון ומניעת פשיעה.

מעבר לתפקידים הרשמיים פעלה המשטרה במתן סיוע וחלוקת מזון, אך ככל שעבר הזמן הפכה המשטרה לאמצעי דיכוי והתעלמה מחובתה להגיש עזרה.

ב.דרכי ההתמודדות של היהודים בגטו

1.תנאי החיים בגטו:

א.הצפיפות בגטו- ברבים מן הגטאות הצפיפות הייתה רבה, היו גטאות, כמו אלה של וורשה שמספר הנפשות בחדר הגיע ל-10 איש, עד מהרה נתמלאו הגטאות עד אפס מקום, רבים לא מצאו דיור, רחובות הגטו היו מוצפים בני אדם. הגטאות הוקמו על שטח מצומצם מהתחלה, ובמשך הזמן צומצמו עוד יותר. כתוצאה מהצפיפות התפשטה מחלת הטיפוס והתמותה הייתה רבה.

ב. הרעב- אספקת המזון לגטו הייתה עניין של חיים ומוות, הגרמנים הקפידו לספק מזון לגטו, אלא שמנות המזון היו כה מועטות, שהגטו בשום פנים ואופן לא היה מסוגל להתקיים על ידן,

התוצאה הייתה שהגטו היה בחיפוש מתמיד אחר מזון. הרעב גבר מיום ליום ומחזות של אנשים, הנמקים מרעב, קבצנים המבקשים פרוטות ללחם, ילדים חסר בית, המבקשים חתיכת ללחם הפכה לתופעה שכיחה.

ג.ההברחות- ללא הברחות מזון לגטו, לא היה הגטו מסוגל להתקיים. המבריחים התחלקו לשני סוגים: חבורות מקצועיות שהתמחו בהברחה, והסוג הפחות מקצועי עליו נמנו בודדים כמו ילדים, פועלים, נשים שהבריחו לגטו כמויות מזון פחותות בהרבה, מהמקצועיים.

דרכי ההברחות היו מגוונות: דרך קירות הבתים,, שגבם היה מופנה לצד הפולני, דרך החומה, שבה היו פורצים סדק או חור קטן, דרך גדרות תיל ודרך השערים עצמם. מוצרי המזון שהיו מבריחים היו בעיקר תפוחי אדמה וירקות.

השוטרים היהודים, הפולנים, והגרמנים שיתפו פעולה כולם קיבלו שוחד, ההברחה נעשתה מידי יום ביומו, לא פעם נתפסו על ידי השומרים הגרמנים ונורו במקום.

דבר לא הרתיע את הילדים להמשיך ולהתגנב אל מחוץ לגטו, הם שהצילו את משפחותיהם ממוות.

ד.התמותה – הייתה עלייה מתמדת בתמותה הטבעית, שנגרמה עקב הרעב ההולך וגדל, מחלות מדבקות ותנאי החיים במחנה, גרמו לכך, שרחובות הגטו היו זרועים בגוויות.

ה.פשע- בגטאות הגדולים עקב תנאי החיים הקשים, גדל מס' האנשים שעסקו בגנבה, בהכאות וכו', הצפיפות, הרעב, הייאוש, המתח, החיפוש אחר מזון, כל אלה היוו חממה לפושעים, בגטאות היו בתי משפט שטיפלו בכל העניינים הקטנים, כמו סכסוכי שכנים, גנבות. בית המשפט בגטו מילא שליחות חשובה בהרגעת הגטו, ובתרומה ליציבות חברתית. היו גם מלשינים שהלשינו בפני היודנראט והגרמנים, הכול נעשה כדי לזכות בהטבות של כסף ומזון. הגטו היה מלא קבצנים, פושטי יד, שהסתובבו לבושי סחבות, מיואשים, רעבים, מלאי כינים ומעוררי רחמים.

ו.תברואה, מחלות- מצב התברואה הקשה בגטאות נבע מהעדר תשתית תברואתית הולמת, ברוב הגטאות ל היו מים, סבון, מחסור באמצעי הסקה, ההזנחה הגופנית הוחרפה בשל הרעב והלחץ הפסיכולוגי, ולכן פרצו מחלות מידבקות ומגיפות, שגרמו לתמותה המונית. גם הקור תרם את חלקו, אנשים החלו ברוב ייאוש, לפרק רהיטים ולוחות של רצפות עץ, דלתות כדי לחמם את הבתים. המלאי הקטן של התרופות והאמצעים הרפואיים לא אפשר מתן עזרה ממשית.

ז.עבודת כפייה ותעסוקה בגטו- העבודות היו קשות מבחינה פיזית ומשפילות מבחינה אנושית, אך רבים התנדבו לעבוד, בגלל ההטבה שקיבלו, תוספת מזון.

השפעת תנאי החיים בגטו על המשפחה – את תפקיד ראש המשפחה תפסה האישה , לאחר גברים רבים נשלחו למחנות עבודה, לפעמים חדלו הגברים לתפקד בשל חוסר היכולת לקיים את משפחותיהם בתנאי הגטו, הנשים והילדים נטלו על עצמם את עול הקיום היום יומי.

המאבק להישרדות חייב את הנשים להתמודדות יום יומית עם הצורך בהשגת מזון, בתחזוקת הבית ובטיפול בילדים, נשים עמדו שעות ארוכות בתור להשגת מזון, הנשים היו צריכות לתמרן בין ההכרח לעבוד למחייתה של המשפחה, לבין הצורך בהשגחה על הילדים, בעיקר הקטנים.

עבור הילדים היה המעבר לגטו כרוך בהעדרן של מסגרות החינוך הרגילות. המצב הקשה בגטו דחף ילדים להתארגן בקבוצות, שעסקו בהברחה ובקיבוץ נדבות, רבים מבין הילדים התגנבו כל יום לצד הארי, ככדי להביא מעט תפוחי אדמה או כל מזון אחר.

2.ארגון הגטו וניהולו על ידי היודנראט, פעילות של ארגונים אחרים בגטו

כיצד סייעו הארגונים בגטו למאבק על הקיום?

היודנראט- א. הפעלת שיקול דעת בקבלת החלטות הנוגעות לדרכי ביצוע ההוראות

שכפו עליהם הנאצים.

א. דאגה למציאת מקורות תעסוקה, דיור ומזון בדרכים נוספות מעבר למה שנתנו הנאצים.

ב. יזמו ואפשרו פעולות בתחומי דת ותרבות, על פי רוב בלי שקיבלו רשות מהנאצים.

ג. שמירה על הסדר בגטו: הבהרת החוקים ואכיפת ביצועם, תוך כדי ניסיון לצמצם את הפגיעה ביהודים במידת האפשר.

ד. ארגון אזרה רפואית.

תנועות הנוער- א. מסגרת חברתית רעיונית הממשיכה את פעולות התנועה.

ב. מקום מפלט מהמציאות הקשה בעולם שבו כל המסגרות התומכות

האחרות מתמוטטות.

ג. ארגון פעילויות מגוונות בחינוך ותרבות: הקמת מסגרות לימוד,

סמינרים, ספריות, הוצאת עלונים ועיתונות יומית.

ד.יצירת קשר והעברת מידע בין הגטאות השונים בעזרת נערים ששימשו

כקשרים, כלומר יוצרי קשר בין הגטאות.

ה. פעילות לחיזוק הזהות היהודית והציונית

ועדי בתים- מכיוון שבבתי התגוררו מאות אנשים, הוקמו לכל בית ועד בית שדאג:

א. הפעלת מטבחים משותפים. בתי תמחוי.

ב. פעילות חינוך: גני ילדים ובתי יתומים.

ג. עזרה רפואית.

ארגון הצ'נטוס- ארגון יהודי שפעל בסיוע ה"גו'ינט" האמריקאי {ארגון יהודי הגדול בעולם שהוקם בארה"ב ב1914 } ובידיעת הגרמנים.

א. הארגון היה אחראי על משלוח מזון,

ב. שליחת פרטי לבוש לגטו.

ג. קיום קשר עם היהודים.

יש לציין שהגרמנים אפשרו את פעילותו של הארגון, מאחר והוא פעל מארה"ב והכניס לאזורי הכיבוש מטבע זר, ומוצרים שונים.

ארגון הגו'ינט- ארגון תמיכה יהודי הגדול בעולם שהוקם בארה"ב, ופועל עד היום.

ארגון זה שלט בפולין עוד לפני הכיבוש הנאצי, הייתה לו רשת של קופות מלווה {חסכונות} מסוגים שונים, הגו'ינט עזר מבחינה כלכלית לארגון הצ'נטוס, סייע ליתומים, עזר בתחום הבריאות, הקים בתי חולים, תמך ברשת החינוך "אורט", במשכילים שנותרו חסרי תעסוקה, עזר בהקמת מטבחים, ובתי ילדים.

3..הישרדות – "קידוש החיים" וביטוייו

אחת התופעות המפליאות ביותר של מלחמה זו היא ההיצמדות לחיים, לדבקות בחיים היה ממד מוסרי ודתי, שבה לידי ביטוי במושג "קידוש החיים" ,

הרב נוייסבאום, שהיה מראשי הציונות הדתית בוורשה, אמר "זוהי שעה של קידוש החיים ולא של קידוש השם במוות", כלומר בעבר דרשו האויבים של העם היהודי את הנשמה היהודית, כלומר שהיהודים ימירו את דתם. ולכן היהודים שלא רצו להמיר את דתם מתו על קידוש השם, ואילו בתקופת השואה מבקשים הנאצים את הגוף היהודי, כלומר להרוג את היהודים, לכן רעיון קידוש החיים הוא להתאמץ להישאר בחיים {מאבק רוחני ופיזי}ולשמור על צלם אנוש למרות התנאים הבלתי אנושיים שכפו הנאצים על היהודים.

המאבק הרוחני של היהודים בגטו עד תחילת הפתרון הסופי:

א. מספר קטן מאוד של מתאבדים.

ב. עיתונות- בגטו ורשה פעלו כ-50 עיתונים במחתרת, רובם באידיש ובפולנית, הם פרסמו מידע על התקדמות צבא בנות הברית, ולפעמים מאמרי ביקורת על היודנראט והמשטרה היהודית. עיתונות המחתרת הייתה אחד הכלים לחיזוק האמונה והתקווה בקרב היהודים.

ג. תרבות וחינוך- מכיוון שהנאצים לא הרשו את המשך פעולתם של בתי הספר היהודים,

הופעלו רשת של תאי לימוד חשאיים, ברמת יסודי ותיכון, כמו כן אורגנו הרצאות בנושאים שונים, אגודות תרבות יזמו בחשאי פעילות ביידיש ובעברית, תזמורות ומקהלות ניגנו ושרו בקונצרטים, למרות שהיו כאלה שטענו כי אין מנגנים בבתי קברות.

תיאטראות העלו מחזות מחיי ההווה, סופרים ומשוררים יצרו וכתבו, דברים שמשקפים את אימת השעה.

ד. מפעלי תיעוד ועדות- בגטאות הרבו לכתוב יומנים שתארו את חיי היום יום, רק מעטים

נמצאים היום בידינו והם משמשים מקור ללימוד הלכי הרוח בתקופה האפלה של הגטו.

בגטו ורשה נוסד ביוזמתו של רינגלבלום ארכיון בשם "עונג שבת", שבמסגרתו עסקו בריכוז חומר תיעודי וברישום קורות הגטו בוורשה ובגטאות נוספים,

ה. דת- על אף האיסור להקים בתי כנסת, היהודים המשיכו את חיי הדת בסתר, הקימו בתי כנסת, למדו תורה וקיומו את המצוות, קיימו את חגי ישראל, חגגו את החגים במשפחה ובקהילה, כמו חג החנוכה וחג פורים.

לסיכום: המאבק בגטו של היהודים על קיומם עד תחילת הפתרון הסופי,

{חיי היום יום}מימוש רעיון "קידוש החיים" וביטויו.

מאבק פיזי : א. חיפוש מקורות מזון נוספים {הברחת מזון}

ב. יצירת מקורות תעסוקה.

ג. עזרה הדדית.

ד. מוסדות סיוע רפואיים.

ה. הקמת מטבחים ציבוריים.

ו. פעולות תנועות הנוער בנושא הפיסי.

מאבק רוחני : א. עיתונות.

ב. תרבות וחינוך.

ג. מפעלי תיעוד ועדות.

ד. המשך חיי הדת בסתר.

ה. פעולות תנועות הנוער- בתחום החינוכי.

4. תנועות הנוער: רוב תנועות הנוער היו ציוניות כמו: השומר הצעיר, בית"ר, בני עקיבא, הם לא עסקו בפוליטיקה המקומית, אלא עסקו בהכשרה לעלייה לא"י, הם רצו לחסל את הגלות ולהכין את חבריהם לעלייה והתיישבות בא"י, אך היו גם תנועות לא ציוניות, עם פרוץ המלחמה, סבלו תנועות הנוער ממבוכה, מבלבול ומהתפרקות של המסגרות הקיימות, ולכן המשימה הראשונה הייתה ארגון מחדש בתנאי כיבוש ומחתרת.

תפקידם: א. שמירה על עצם קיומו הפיסי של היהודי.

ב. ההישרדות הרוחנית.

פעולתם בגטאות עד תחילת ביצוע "הפתרון הסופי":

א. פעילות חינוכית—גלויה ומחתרתית להקניית ערכים ולחיזוק הזהות הציונית והיהודית וזאת בשיתוף פעולה עם "ועדי בתים" נפתחו קורסים לעברית, הופעלו ספריות במחתרת

ב. המשך הפעילות בקיבוצי הכשרה שם לימדו חקלאות.

ג. חיפוש אפשרות לקיים קשר בין גטו וורשה לגטאות אחרים, חברי תנועות

הנוער מילאו תפקיד חשוב כאנשי קשר בין הגטאות, תוך סיכון רב, והעבירו

ידיעות על מצב היהודים , הודות לשליחים אלה, הועברו ידיעות והופצה עיתונות

חשאית.

ד. עזרו בפעולות של עזרה הדדית כדי להקל על חיי הגטו. סיוע במקורות מזון

התנועה, מטבחים ציבוריים לחברי התנועה.

ה. פרסומי עיתונות מחתרת.

ו. הבריחו נשק לגטו. ויזמו את המרד המזוין בגרמנים.

ז. פעולות שעסקו בארץ ישראל, הקמת הכשרות לקראת עלייה בעתיד לא"י.

תנועות הנוער עזרו לחבריהן להתמודד עם המציאות הקשה:

א. יצירת קשר העברה והפצה של מידע בין הגטאות השונים.,

ב. מסגרת חברתית רעיונית תומכת שסיפקה מפלט מהמציאות הקשה בעולם שבו כל המסגרות התומכות האחרות התמוטטו. " היינו שם אך לא חיינו שם"

ג. מתן משמעות לחיים – "מקום של שפיות בעולם לא שפוי"

ד. יצירת הנהגה אלטרנטיבית

ה. עיצוב זהות בתקופה של התגבשות גיל הנעורים.

יחס תנועות הנוער ליודנראט: לרוב מתחו התנועות השונות ביקורת על מדיניות היודנראט,,, ביקורת זו הופנתה בעיקר כלפי המדיניות הסוציאלית שפגעה דווקא בחלשים,

חברי תנועות הנוער היו אנשים צעירים, ומשוחררים מעול המשפחה, אנשים בגיל צעיר נכונים יותר מן האוכלוסייה הבוגרת להעזה מחשבתית ולחיפוש אחר פתרונות קיצוניים, כמו למרוד נגד הגרמנים.ובאמת צעירי התנועות הובילו את המרד בגטאות.

לסיכום: הצעדים שנקטו הנאצים במדיניותם כלפי יהודי פולין בשנתיים הראשונות למלחמה מ-1939 ועד –1941

1. החלת חוקי הגזע על יהודי פולין, חוקי נירנברג.

2. הגבלות ואיסורים בתחומים רבים: הגבלות על התנועה, על אזורי מגורים, תעסוקה, חינוך ודת, סימון הטלאי וסימון חנויות.

3. הפקעת רכוש וחשבונות בנק של היהודים.

4. העברת יהודים בכפייה מאזורי הסיפוח לאזור המרכז, {איגרת הבזק}.

5. הקמת היודנראטים.

6. הקמת הגטאות.

7. גירוש לאזור לובלין-ניסקו.

הנאצים רצו להשיג בצעדים אלה:

1. יישום האידיאולוגיה הנאצית בתחום חוקי הגזע.

2. בידוד וניתוק של היהודים מהאוכלוסייה המקומית ומקהילות יהודיות אחרות.

3. ערעור בסיס הקיום של היהודים וצמצום ההשפעה השלילית שלהם על פי האידיאולוגיה הנאצית.

4. שימוש בכוח העבודה היהודי.

5. לגרום ליהודים תחושה של אי וודאות הנוגע לחיי היום יום.